Conference du Rav Yoel BENARROUCHE

 

 

 

 

 

הסגולה והבחירה

בס”ד יואל בן הראש

מבוסס על איגרת תקנ”ה לרב קוק זצ”ל

 

כל מי שהוא מוכשר לעסוק בפנימיות רזי-תורה, מתמלא יותר מאור-החסד של תורת חסד, ועליו החובה לעסוק בתיקון נפולים ובקירוב רחוקים (בלשון חכמי-הסוד מדובר בליקוט ניצוצות-הקדושה מתוך הקליפות), ונראה שיש כאן סתירה  לברכת-המינים שאנו מתפללים לעוקרם ולשברם… ואבאר זאת בלשון סתרי-התורה

 
שני דברים עיקריים ישנם, שהם יחד בונים את קדושת-ישראל ואת ההתקשרות האלהית עימה.

 
הסגולה:

כלומר טבע הקדושה שבנשמת ישראל מירושת אבות, כאמור: “לא בצדקתך… רק באבותיך חשק ה’ לאהבה אותם ויבחר בזרעם אחריהם…

והייתם לי סגולה מכל העמים…

והסגולה הוא כוח קדוש פנימי, מונח בטבע-הנפש ברצון ה’, כמו טבע כל דבר במציאות, שאי-אפשר לו להשתנות כלל, כי הוא אמר ויהי…ויעמידם לעד לעולם…

 

הבחירה:

זה תלוי במעשה הטוב ובתלמוד-תורה.

 

ביאור הדברים:

החלק הסגולי, הוא הרבה ובאין ערוך כלל, גדול יותר וקדוש יותר מן החלק התלוי בבחירה.

אלא שברית כרותה היא, שהסגולה הפנימית, לא תתגלה בזמן הזה, כי אם לפי אותה המידה שהבחירה מסייעה את גילויה.

 

על כן, הכל תלוי לפי רוב המעשה והקדושה, האמונה ותלמוד-התורה.
והשי”ת, הנוהג בחסדו בכל דור, מסדר הוא את סדרי הנשמות הצריכות להופיע בעולם.

לפעמים כוח-הבחירה מתגבר, ואז כוח-הסגולה עומד במצב ההעלם ואינו ניכר.

ולפעמים כוח-הסגולה מתגבר, וכוח הבחירה עומד במצב הנעלם.

 

וכל עיקרה של הברית האלוהית עם האבות, אינו פוסק אפילו כשתמה כבר זכות-האבות, והסיבה היא מצד כוח-הסגולה.

 

ובעקבא-דמשיחא, מתגבר ביותר כוח-הסגולה, שהוא התוכן של “זוכר חסדי אבות, ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה”

כלומר לא מצד הבחירה הקשורה למעשים הטובים שבבנים, ולא גם מצד התשובה, אלא למען שמו… המתגלה ע”י זכירת חסדי אבות.
אמנם לפעמים מתגבר חושך כזה, שמפסיק את הופעת הסגולה גם כן.

אבל זה אי-אפשר, כי אם במי שבא למידה זו להיות חס וחלילה שונא את ישראל, ודורש רעה להם בפועל ובצפיית-הלב, כמו המינים שמפרש הרמב”ם בהלכות תפילה, שהיו מצירים לישראל.

וגם זה היה קשה לחכמים מאוד לתקן, על כן הכריז רבן גמליאל: “כלום יש אדם שיודע לתקן ברכת המינים ?

והוצרך לתקן אותה דווקא שמואל הקטן, שהיה נקי מכל מידה של שנאה, כמו שהיה מרגלא בפומיה: “בנפול אויבך אל תשמח”. כל זאת כדי שיכוון ביסוד הברכה דווקא על אותם שכבר איבדו את הסגולה כולה.

ובדורנו נתרבו נשמות רבות שאע”פ שהן שפלות מאוד בעניין-הבחירה, ועל כן הן נגועות במעשים רעים רבים ובדעות רעות מאד ה’ ישמרנו, מכל מקום אור-הסגולה מאיר בהן, ועל כן אותם אנשים מחבבים מאד את כלל-ישראל, חושקים בארץ-ישראל ובכמה דברים טובים ויקרים מן המידות הבאות מצד סגולת ישראל שבטבע-נפשם, והם מצויינים בהם.

 

ונשמות כאלו, אם ייזדקק לקרבן מי שאין בו דעה עמוקה של טביעת-עין, לדעת לחלק בין הצד הסגולי הפנימי והקדוש שבהם, ובין הצד הבחירי המקולקל שבהם, יוכל להתקלקל הרבה חס וחלילה, ללמוד ממעשיהם ולהידבק בצד הרע שבהם. והוא מחויב להתרחק מהם.

והשי”ת נותן בלבבו רצון זה ומחשבה של שנאה ושל התרחקות, כדי שלא יבולע לו.

אבל מי שהוא תמיד שקוע ברעיונו בהסתכלות פנימית, באור תורה וקדושה, וייראה עילאה, מצד רוממות ריבון כל העולמים וחיי החיים ב”ה, ולא חס וחלילה ביראה תתאה לבדה מצד עונשי העוה”ז או עונשי העולם הבא, שהיא ייראה חיצונית, שאסור לתלמידי חכמים העוסקים ברזי-תורה בהבנה פנימית להרבות בה, רק לקחת ממנה מעט, כדי לייסר את הגוף ואת נטיותיו הגסות, במידות רעות ובתכונות מגונות חס וחלילה…

אבל העיקר צריך שיהיה הלב מלא באהבה ובקדושה, בייראה עליונה מסוד קדושים, כיראת מלאכי-מעלה גיבורי-כוח עושי דברו…

ודור של עקבא-דמשיחא, נאמר עליו בתיקוני הזוהר: “טוב מלגאו וביש מלבר”.

לכן אותם “רשעים במעשיהם”, הם בבחינת “חמורו של משיח” שנאמר עליו “עני ורוכב על חמור”.

כמו החמור, שמבחוץ יש בו שני סימני-טומאה, והטומאה בולטת בו יותר מאשר בחזיר ובגמל שיש בהם סימן-טהרה אחד,

מכל מקום יש בו בפנימיותו עניין-קדושה גם כן, שהרי הוא קדוש בבכורה, ועניין מה שהתורה אמרה על זה: “קודש לי” שהוא עניין גדול מאוד מאוד.

כך הן נשמות אותם האנשים, שהסגולה הישראלית לבדה מתגלה בהם בעקבא-דמשיחא, ולהם יש תרופה, אע”פ שיש בהם סירחון גדול וחושך רב וכבד מאוד.

על זה אמר רב יוסף: “ייתי ואזכי דאיתיב בטולא דכופיתא דחמריה”, ורב יוסף היה דרכו להביט על הפנימיות.

והם חייבים ומוזהרים על זה לקרב פושעים כאלה שסגולה פנימית יש בהם, כדי לעורר יותר ויותר את כוח הטוב הצפון בהם, עד שיתגבר לגמרי על הרע הבחירי, ויכניע אותו.

About The Author

EnglishFrenchHebrew